רון בלב ויין ביד
27/10/2010
כתב וצילם: רונן פרלמוטר
את הביקור האחרון שלי בצרפת (אוגוסט החולף) החלטתי להקדיש לעמק הרון. אף פעם לא ביקרתי בו והסיפורים עליו, ובעיקר על יינותיו, עשו לי חשק לבדוק את המקום מקרוב. גם ההגייה החושנית של השם המפורש – "שאטונף דה פאפ" תרמה את שלה...
משדה התעופה של מרסיי יצאנו ברכב שכור צפונה. את בסיסנו קבענו בכפר שאטונף דה פאפ, לא פחות! הצימר ששכרנו בהמלצת מרכז התיירות המקומי היה בעיבורה של העיירה הקטנטנה הזו (קשה להאמין שמקום כ"כ קטן מפורסם בכל העולם ביינותיו...) אצל הגב' דניאל רולה-רנו (DANIELLE RAULET-REYNAU), מה שהסתבר כצירוף מקרים מדהים. דניאל (דני, בפי חבריה) היא סומלייה מקצועית ומשמשת כנשיאת איגוד יינניות האזור. סיפרתי לה שאני כותב על יין בישראל – והיא יצאה מגדרה להכיר לי את האזור ולקבוע לי פגישות ביקבים שסביב.
היקב הראשון בו ביקרנו, בהמלצתה של דני, היה יקב בוטיק משפחתי קטן ולא כל כך מפורסם, הממוקם בפאתי הכפר, בשם דומיין דה פאניס ( http://www.domainedepanisse.comxa.com/thedomaine.html ). בעלי היקב, בני הזוג ז'אן-מרי וכריסטוף אוליביה, קיבלו את פנינו ברחבת היקב בלווית בתם הצעירה (23) והחיננית והסבירו כי לפני כשמונה עשרה שנה הגיעה ז'אן מרי לעזור לכריסטוף בעלה בעת הבציר בשל בעיות הגב שלו. מאז היא נשארה כייננית והוא הפך למנהל היקב. הכרמים שלהם מגוונים בגילם – הוותיק בן 80 שנה והצעיר בן חמש. כיאה לאזור הם מגדלים גרנאש וסירה בעיקר ומעט מורבדר. 80 אלף ליטר מייצרת משפחת אוליביה וחלק מהתוצרת נמכר למשווקים כחומר גלם לבלנדים איזוריים.
להפתעתי לא היו ביקב מיכלי תסיסה מנירוסטה אלא בריכות בטון ומיכלי פיברגלס בלבד, כאשר באלו האחרונים משתמשים בתהליך הויניפיקציה וליישון קצר בלבד. פעם ראשונה שראיתי מיכלים כאלה בשימוש. על גבי דפנות בריכות הבטון מצטבר עם הזמן ציפוי אדום, הנובע מצבע קליפות הענבים והמצריך ניקוי יסודי של המיכלים אחת לתקופה. לא תאמינו אבל אותו ציפוי אדום מגורד מהדפנות ונמכר ליצרני ליפסטיק למיניהם!
הבניין בו שוכן היקב נבנה בשנת 1640 ושופץ לפני כ-60 שנה. אולם החביות נמצא בקומה שמתחת לרצפת היקב והכניסה אליו מחייבת ירידה בסולם. היינות של דומיין דה פאניס מתאפיינים בצבע כהה, ארומות של פרי אדום ושחור, קקאו עם חומציות גבוהה, ותיבול ליקוריץ ופלפל. יינות אלגנטיים ומודרניים, ובעיקר במחירים שפויים (כ-30 אירו ליין היקר ביותר). כהוקרה על הביקור הייחודי הענקתי לבני הזוג יין ישראלי שהבאתי עמי - שיראז 2007 של יקב פלם. הם היו מופתעים ושמחו לקבל יין ממוצא שלא הכירו.
היקב השני בו ביקרנו היה שאטו לה נרט (http://www.chateaulanerthe.fr/). יקב זה גדול ומפורסם הרבה יותר. האחוזה בו היקב שוכן מדהימה. כרמים משתרעים סביב, מבצר ימי-ביניימי נצפה מרחוק והחצר העצומה מטופחת ומרשימה. גם היקב עצמו מעורר יראת כבוד ורושם. הוא הוקם בשנת 1860 על בסיס מבנה מהמאה ה-16, ומייצר כיום כ-230,000 בקבוקים מדי בציר, 70% מהתוצרת מיוצאת, בעיקר לארה"ב. הסיור ביקב משאיר אותך נפעם - המערה החצובה בהר משמשת כאתר התיישנות טבעי לאלפי הבקבוקים המתבגרים בה, הותיקים ביותר – מבציר 1976! חלק ניכר מהיינות מכורים מראש למגוון מסעדות יוקרה ניו-יורקיות, ולפי דרישה נשלחים אל מעבר לאוקיינוס. נכנסנו לאגף מיוחד בו מתיישן יין מגפנים בנות 120 שנה. פגשנו שם גם חביות ענק בנות 5,100 ליטר כ"א ומיכלי בטון אימתניים המכילים כ-20 אלף ליטר יין הנמצא בתסיסה מאלולקטית. הבעלים הנוכחיים של היקב הינו אדם בשם מר ריצ'ארד, פריזאי בעלי מותג קפה צרפתי מפורסם (שאת שמו הספקתי לשכוח) ושרכש את המקום לפני כעשרים וחמש שנים. הזנים הלבנים בהם משתמשים ביקב הינם רוסאן, קלירט, קורקולה וגרנש לבן. גם כהילים מזוקקים מייצרים בשאטו לה נרט – מי החיים ("או דה וי"), המתישנים בחביות בנות 350 ליטר חדשות במשך שנה ואח"כ מועברים אחר כבוד ליישון ממושך בחביות ישנות לתקופה של בין 5 ל-16 שנים!
ערכנו טעימה ממגוון יינות היקב, בה התבלט אחד לבן מהבציר החולף (2009) שהפגין ארומות רעננות וטעמי פרי טרופי, לאחר שהתיישן 6 חודשים בחביות. גוף בינוני וסיומת רכה ומעט מתקתקה. מבין האדומים בלט דווקא זה מבציר 2006 – דובדבני, חומצי עם מעט וניל. גוף מלא וסיומת ארוכה. לטענת אנשי המקום – הוא יכול להתיישן בקלות 20 שנה! אגב, מנהל היקב זכר וסיפר לנו כי הוא ביקר לפני כעשרים שנה בישראל ואף נפגש עם אנשי יקבי רמת הגולן שהיו בתחילת דרכם, והתרשם מהחזון ומהתוצרת.
היקב הבולט הבא שביקרנו היה יקב שפוטייה (http://www.chapoutier.com/) המפורסם. על אף שקבענו מראש את הביקור והובטח לנו כי הבעלים, מר מישל שפוטייה בעצמו יהיה נוכח – נאלצנו להסתפק בהדרכת אנשי מרכז המבקרים הקטן שלהם, שהיו אף עמוסים עד מאוד בהטעמת היינות לאורחים הרבים וחלקם הפגין ידע מצומצם ומאכזב בקשר ליינות, לשיטות הגידול וליקב עצמו. חבל.
יקב זה, שמייצר כ-5 מיליון בקבוקים בשנה (65% ייצוא), רובם בעמק הרון אך גם באוסטרליה, פורטוגל ובמדינות נוספות, נותן דגש – כך על פי סרט התדמית שהוקרן לנו – על עבודת אדמה בסגנון ביו-דינאמי. מה זה אומר? אם הצלנו לפענח את האנגלית הרצוצה ואת המבטא הצרפתי של אנשי היקב, הרי שמשמעות המושג היא שימוש בשיטות חקלאות עתיקות דוגמת זיבול הכרמים בזבל פרות אורגני, חריש מסורתי (סוס עם מחרשה!) בין שורות הגפנים, הכנסת חמצן אל תוך האדמה ע"י תיחוחה וריסוס אורגני. הבציר נערך באופן ידני בלבד והמיון מתחיל כבר בכרם.
על אף שקבענו מראש, כאמור, את הביקור ואף הזדהיתי ככתב יין ישראלי (ואולי דווקא בשל כך?) זכינו לחוסר תשומת לב משווע מצד מארחינו. היינות שהוטעמו היו מסדרת הבסיס בלבד (למעט זה האחרון), המדריך שליווה אותנו, גרגורי, נעלם כמעט באמצע כל משפט ומחליפתו הייתה חסרת כל ידע בסיסי על היקב ועל היינות.
נכון, היינות שלהם מרשימים – במיוחד אהבנו את הלבנים שהפגינו טעמים ייחודיים ולא מוכרים לחיך הישראלי שלנו: ללבן שהכיל 100% ענבי מורסאן מאזור סנט ג'וזף, היה צבע זהוב, ריח מינרלי מתקתק עם גוף ונילי מלא ונעים. מאוד דומה לשרדונה טוב.
השני שטעמנו היה מורכב מ-100% ויוניה, בעל ארומות ארומטיות מאוד, מנדרינה עם אגוזים קלויים קלות, גוף מלא ושמנוני אך רענן ולא כבד ובעל סיומת מתקתקה. מדהים!
הלבן השלישי שנמזג לכוסות היה 100% מורסאן, אף הוא משאנטה-אלואט. ארומות פרי טרופי, פרחוניות מקסימה משולבת בריבת משמש ווניל. היין ללא תסיסה אלולקטית, ו30% ממנו שהה בחביות כשנה. מרשים.
באזור קוט-רוטי, כך נאמר לנו, מוסיפים לסירה מעט ויוניה. בשפוטייה מתנגדים לכך ויינות הסירה שלהם מכילים 100% סירה בלבד. טעמנו שלשה אדומים - הרמיטאג' אחד מוצלח (הרבה פרי שחור באף, קקאו ועשן), גרנאש סינגל ויניארד מענבי שאוטנף דה-פאפ בעל גוף מדהים, עם הרבה ניחוחות פטל, תותים וגוף מלא וקטיפתי (94 אירו לצרכן...) ואף סירה אחד מרשים מסדרת הפרימיום שמקור ענביו באזור והפגין פטרייתיות, אדמתיות עם דובדבנים חמצמצים.
חזרנו עמוסים חוויות לאכסנייתנו וחלקנו אותם יחד עם דניאל. היא מצידה חשפה עבורנו את מרתף היין הפרטי שלה השוכן מתחת לבית, ושיתפה אותנו באוצרותיה – יינות מכל העולם, בדגש על העולם הישן, כמובן. שאלתי – "ומה עם יין ישראלי? יש לך כזה באוסף?" והתשובה, כצפוי ובמאכזב מעט, הייתה שלילית.
באמתחתי היה בקבוק נוסף, מיוחד, שהבאתי עמי מהארץ ושמחתי להעניק לה אותו כהערכה על האירוח המקסים. היה זה קברנה סוביניון 2006 מכרם קאיומי של כרמל. חתיכת יין! סיפרתי לה קצת על הטרואר הגלילי שלנו, בו גדלו ענבי היין, על התעשייה התחדשת בישראל ועל ההישגים שהגיעו אליהם לאחרונה יינות ישראליים והיא שמחה כל כך על היין הישראלי הראשון שלה ואף הבטיחה לבוא לבקר בארץ (ביקבים המפורסמים של לבנון היא כבר ביקרה...).
לחיים! סאלוט!
|
רונן! איך שתית את היינות הצרפתיים? הם כשרים? או שאתה לא מקפיד?
גרסה להדפסה
שליחה לחבר
